כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סקוט ואח'

פסק דין

בפניי תביעת כספית מיום 29.7.12 ע"ס 7,232 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 15.3.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

היום נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים.

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת הונדה (להלן – "הפרטית").

רכב הנתבעים – רכב מסחרי מתוצרת רנו שהיה מחובר אליו נגרר (להלן "המסחרית" ו-"הנגרר", בהתאמה).

מקום התרחשות התאונה: צומת T לא מרומזר של הרחובות שפינוזה ומנדלסון בת"א.

שעת התרחשות התאונה: אחה"צ (אור יום מלא).

המחלוקת

יצוין כי הנתבעים, בניגוד לדין ולמקובל, לא הציגו בכתב הגנתם כל גרסה לגבי נסיבות התרחשות התאונה והכחישו בסתמיות גמורה את טענות התובעת שבכתב התביעה לגבי נסיבות התאונה ולגבי אחריות הנתבעים לקרות התאונה. הנתבעים גם לא צירפו לכתב הגנתם, שוב בניגוד לדין, את טופס ההודעה על התאונה שנזכר בגילוי המסמכים בכתב ההגנה. למעשה ובאופן מפתיע וחריג, הנתבעים טענו בתחילת הדיון היום שאין בידיהם כלל כל טופס הודעה על תאונה, למרות רישומו של זה בגילוי המסמכים בכתב ההגנה ולמרות שידוע לכל שחברת ביטוח לא מעניקה כיסוי ביטוחי ללא קבלת הודעה בכתב על נסיבות התאונה. בשלב זה ומשהתרעתי על חריגות ועל חומרת העניין הלכאורית בפני ב"כ הנתבעים, נערכה הפסקה בדיון, שלאחריה אותר פתאום אותו טופס הודעה על תאונה (לדברי ב"כ הנתבעים הטופס לא היה בתיקה ונשלח אליה בפקס ממשרדה). לכן, לכאורה, אין בפי הנתבעים כל גרסה נגדית לקרות התאונה, אך, מאחר שהתובעת מחלה למעשה על אותו מחדל, בכך שלא ביקשה למנוע מהנתבעים את האפשרות לטעון ולהעיד על גרסה נגדית ובכך שהתובעת לא אמרה למעשה דבר על אותו מחדל (יש להניח שמטעמים קולגיאליים בין עוה"ד המייצגים), ומאחר שבדיון היום הנתבעים טענו והעידו לגבי גרסה נגדית, לא אתעלם מאותה גרסה נגדית ואניח שהיא הגרסה של הנתבעים.

אין חולק כי התאונה התרחשה בתוך הצומת, כאשר מגמת הפרטית הייתה להמשיך בנסיעה ישר בצומת (להמשיך בנסיעה ישר ברחוב שפינוזה) ואילו המסחרית הייתה כבר (בחלקה לפחות) בתוך רחוב מנדלסון, אך חדלה מהמשך נסיעה קדימה (ישר) ברחוב מנדלסון (לדברי הנתבעים בשל כך שהנגרר לא הצליח להסתובב ימינה בצומת בבטחה). המחלוקת היא בשאלה, האם, כגרסת התובעת, בזמן התאונה המסחרית (על הנגרר המחובר אליה מאחור) נסעה לאחור לכיוון הצומת וכך וכאשר הפרטית הייתה בנסיעה קדימה/ישר בצומת התנגש הנגרר בדופן ימין של הפרטית, או האם, כגרסת הנתבעים, המסחרית והנגרר היו בעמידה מוחלטת, כאשר הנגרר בולט לתוך הצומת, והפרטית התנגשה בנגרר העומד והשתפשפה עליו.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.

תמונות בצבע של נזקי הפרטית.

תצלומים מאתר "גוגל מאפ" של מקום התאונה.